החלטה בתיק בש"פ 4523/04

           בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט נ' הנדל) מיום 10.5.04 לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

           ביום 26.2.04 הוגש כנגד העורר כתב אישום המייחס לו ארבעה אישומים שונים שעיקרם ביצוע עבירות מין כלפי קטינות. על-פי האישום הראשון, במהלך חודש דצמבר 2003, התארח העורר אצל חברו, כאשר בדירה שהו באותה עת המתלוננת י.ב., קטינה ילידת 1989 וחברתה, ילידת 1990. במהלך הערב, לאחר שחברו של העורר ניסה לשכנע את המתלוננת לקיים עמו יחסי מין ולבצע בו מין אוראלי, ביקש העורר גם הוא כי תקיים עמם יחסי מין ובכלל זאת גם מין אוראלי. משסירבה אמר לה כי יוכלו למצוא ילדה או אישה אחרת שתקיים עמם יחסי מין תמורת כסף. במעשים אלה, כך נטען, ביצע ניסיון לעבירת לקוח של קטין, עבירה לפי סעיף 203ג לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק) בצירוף סעיף 25 לחוק. על-פי האישום השני, כשבועיים לאחר אירועי האישום הראשון,  הציע העורר למתלוננת י.ב., שהועסקה אותה עת בדוכן שברשותו בשוק, כי תיסע עמו ברכבו ותשתה עמו בירה. עם הגיעם לאזור לא מיושב בקרבת העיר ערד, ביקש העורר מהמתלוננת כי תקיים עמו יחסי מין. משסירבה, נגע בידיה, ברגליה ובחזה, פשט את מכנסיו ותחתוניו והחדיר בכוח את איבר מינו לפיה, עד שהגיע לסיפוקו. במעשים אלה, כך נטען, ביצע העורר מעשה מגונה, עבירה לפי סעיף 348(ב) לחוק בנסיבות סעיף 345(ב)(1) ו - (א)(1) לחוק ומעשה סדום, עבירה לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) ו - (א)(1) לחוק. על-פי האישום השלישי, הסיע העורר את המתלוננת א.ק., קטינה ילידת 1989, לאזור המלונות בעיר ערד, עצר את רכבו וקיים עמה יחסי מין בהסכמתה. במעשיו אלו, כך נטען, ביצע העורר בעילה אסורה בהסכמה, עבירה לפי סעיף 346(א) רישא. האישום הרביעי מייחס לעורר ניסיון להניע את המתלוננת א.ק. למסור בחקירתה הודעת שקר בתמורה לכך ש"לא יתבע אותה", כל זאת במהלך עימות משטרתי שנערך ביניהם ולאחר שהחוקר יצא את החדר. במעשה זה, כך נטען, ביצע העורר הדחה בחקירה, עבירה לפי סעיף 245(א) לחוק.

           ביום 10.5.04 הורה, כאמור, בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, בין היתר משום שלא הוצעה חלופת מעצר ראויה, שיש בה כדי להשיג את מטרות המעצר. על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

           בעררו טען בא-כוח העורר כי שגה בית המשפט קמא משדחה את חלופת המעצר שהוצעה על-ידי העורר, לפיה ישהה בביתה של אשתו אשר תפקח עליו במשך כל שעות היממה. כן טען בא-כוח העורר לקיומה של הפלייה בין המעורבים האחרים בפרשה, אשר שוחררו על-ידי בית המשפט המחוזי לחלופות מעצר, על אף שלחלקם, כך נטען, יוחסו עבירות חמורות יותר. כך לדוגמא ציין בא-כוח העורר את ההחלטה לשחרר נאשם אחר בפרשה זו של הדחת הקטינות לזנות, אדם בשם אבי בן חמו, ששוחרר.

           בתגובה טענה באת-כוח המדינה כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר תוך שימוש בחלופת מעצר. בנוגע לשחרורו של בן חמו לחלופת מעצר, טענה כי השופט קמא מצא ביחס אליו חלופה הולמת שתבטיח פיקוח עליו, אף כי דעתה לא נחה משחרור זה, לא הוגש ערר בענין. עוד ציינה באת-כוח המדינה, כי לעת הזו יש סיכוי כי המשפט יתברר בקצב ראוי וכי קבועות עוד שלוש ישיבות, במהלכן צופה היא כי תסתיים לפחות פרשת התביעה.

           לאחר שעיינתי בהודעת הערר ובנספחים לה ולאחר ששמעתי את באי-כוח הצדדים, החלטתי לדחות את הערר. הבאתי בחשבון כי חברו של העורר, בן חמו, אכן שוחרר לחלופת מעצר, על אף שהמעשים המיוחסים לו הם מאותו סוג וחמורים באותה מידה. יחד עם זאת, בטענה זו בלבד אין כדי להכריע את הכף לטובת שחרורו של העורר לחלופת מעצר. העורר היה פעיל במעשים של ניצול מיני של קטינות שהיו דלות אמצעים, ובתמורה להעסקה בדוכן שיש לו בשוק וניצול היותן נזקקות לתמיכתו, ביצע בהן עבירות. מהתיק מתקבל הרושם כי מעשיו היו חלק ממעשים שביצעו מפעילי רשת של ניצול קטינות, שפעלה באזור השוק בבאר-שבע. לכך יש להוסיף כי החשש להשפעה על עדים שהם קרבנות עבירה על-ידי הנאשמים בעבירות מין הנו חשש הטבוע בעבירות עצמן. במקרה הנדון מתחדד החשש, נוכח ניסיונו לכאורה של העורר להניא את אחת המתלוננות מלמסור עדות אמת בעניינו. שחרורו של העורר לחלופת מעצר, במקרה כזה, עלול להפעיל לחץ נפשי כבד על המתלוננות ולהקשות עליהן למסור עדותן בהליכים התלויים ועומדים.

           בחינת החומר שהונח בפניי ובכללו, תסקיר המבחן, מעלה כי אין בחלופת המעצר שהוצעה על-ידי בא-כוח העורר כדי להניח את הדעת. העורר הורשע כבר בעבר בעבירת אלימות כנגד אשתו בהיותו תחת השפעת אלכוהול. בנסיבות אלו, גם אם תהיה אשתו של העורר זמינה 24 שעות ביממה לפיקוח עליו, כפי שטוען בא-כוח העורר, לא יהיה ביכולתה להשגיח כי יקיים את תנאי השחרור. מתסקיר המבחן עולה כי קצינת המבחן התקשתה להעריך את היות החלופה המוצעת מענה הולם לעורר. כמו כן תסקיר המבחן אינו נוקט עמדה בדבר האפשרות להישנות מעשים כגון אלו המיוחסים לעורר בכתב האישום, משום שהעורר לא שיתף פעולה עם קצינת המבחן. לפיכך נראה כי חלופת מעצר בהשגחתה של אשת העורר אינה יכולה להשיג את תכלית המעצר ולהקהות מעוקצה של המסוכנות הנשקפת מהעורר.

           הערר נדחה.

           ניתנה היום, י"ח בסיון התשס"ד (7.6.2004).

                                                                                              ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: